רפואה אוסטאופתית

מה זה אוסטאופתיה?

הרפואה האוסטאופתית (גם: אוסטאופתיה) היא רפואה שהתפתחה בארצות הברית בסוף המאה ה-19.
את עקרונות האוסטאופתיה הגה לראשונה ד"ר אנדרו טיילור סטיל, רופא אמריקני שפעל באותה תקופה במערב המדינה.

אוסטאופתיה נשענת על עקרונות מדעי הרפואה ומביאה אותם לידי ביטוי באופן הבא:

• הקפדה על תיעוד קפדני של התלונה הנוכחית ושל ההיסטוריה הרפואית.
• שלילת "דגלים אדומים" (סימנים העשויים להעיד על מצב מסכן חיים או מחלה רצינית) והגדרת אבחנה.
• גיבוש אסטרטגיה טיפולית תוך לקיחה בחשבון של כלל מערכות הגוף (דם, עצבים, נשימה וחיסון).  

מטרת הטיפול האוסטאופתי

מטרת הטיפול האוסטאופתי לתמוך בתפקוד מערכות הגוף (דם, עצבים, נשימה וחיסון), על מנת לאפשר את התמודדות טובה יותר עם כל מכאוב או חולי.
טיפול האוסטאופטיה מתבצע באמצעות שני כלים:

• ראשית – טיפול מנואלי

• שנית – הכוונה לאורח חיים תומך בריאות כאשר עיקרו הוא בפעילות גופנית יום-יומית⁵.

בשורות הבאות נתאר בקצרה כלים אלו:

טיפול אוסטאופתי – טיפול מנואלי

הטיפול האוסטאופתי המנואלי מכיל בעיקרו פעולה פשוטה אחת – הנעת מפרקים פסיבית. הנעת המפרק מבוצעת בזהירות ובדייקנות שוב ושוב על פני דקות ארוכות, תוך הפעלת עומס בינוני על הרקמות, אך במקביל הימנעות מגרימת כאב מיותר.
פעולה זו מסייעת בין היתר לשני תהליכים חשובים:

• סיוע בהזנת המפרק על ידי מערכת העורקים ובפינוי סביבת המפרק מדו-תחמוצת הפחמן (2CO) וחומרי פסולת אחרים על ידי מערכת הוורידים והלימפה ⁶.
• תרומה ליצירת מבנה אמיד וחזק יותר של רקמות החיבור של המפרק וסביבתו (לדוגמא: הרצועות המייצבות והסחוס המפרקי), על מנת שאלה יעמדו לאורך שנים רבות נוספות בעומסים המכניים המופעלים עליהם מדי יום.  

תהליכים אלו מתקיימים באופן טבעי מדי יום בזמן תנועה שגרתית של הגוף.
עם זאת, ישנם מקרים בהם תהליכים אלה מופרעים כמו:

• בפציעות כאשר בימים ובשבועות הראשונים שלאחר פציעה ("השלב האקוטי" בתהליך הדלקתי)
• במקרים אחרים הכוללים ריתוק ממושך למיטה או לכיסא (אשפוז לאחר ניתוח, מחלה קשה וכיוצא בזאת).

במצבים כאלו ואחרים, הנעת המפרק על ידי גורם חיצוני תבטיח את המשכיות תהליכי הניקוי וההזנה החיוניים לגוף האדם ^7,8.
ישנן ראיות חזקות לכך שתנועה חוזרת ונשנית של המפרק כמתואר לעיל היא חיונית ^1,2,3,4.
בעיקר בשלב האקוטי (השבועות הראשונים שלאחר פציעה), אז ישנו חלון הזדמנויות קצר יחסית להשפעה משמעותית על איכות החלמת הרקמות.

טיפול אוסטאופתי- הכוונה לאורח חיים בריא ופעילות גופנית

אורח חיינו משפיע לאין שיעור על החוויה הקרויה "כאב", הנוצרת במוחנו.
כאב הוא חוויה מורכבת ביותר ועוצמתו, כמו גם תדירותו ואיכותו, מושפע ממשתנים רבים: פעילות גופנית, תזונה, מצב נפשי, אמונות ועוד.

כאשר כאב מלווה אדם במשך חודשים ושנים הוא מוגדר "כרוני", ומספר הגורמים שמשפיעים עליו גדל. לכן, הטיפול בו קשה ומורכב יותר.

מטעמים אלו, ובפרט במצב כרוני, טיפול אוסטאופטי יתמקד יותר בהסבר למטופל, באופן ברור את כלל הגורמים שמחמירים את מצבו, ויחד עמו לסמן את הדרך עד לביטולם.

דרך זו תתבסס בראש ובראשונה על חזרה מהירה ככל האפשר לפעילות גופנית יום-יומית (אשר כאמור מהווה את המנגנון הראשוני והיעיל ביותר לבריאות הרקמות).

עם זאת, חזרה לפעילות גופנית אינה משימה קלה לאדם הכאוב ולכן גם במצבים כרוניים, בהם עדיין יש קושי רב וכאב חריף בתנועה אקטיבית, האוסטאופתיה תתמקד בהנעה פסיבית של המפרקים בטיפולים הראשונים, וזאת כדי להראות למטופל כי גופו אכן יכול לנוע ללא מכאוב ובטווחים מספקים.

לא מן הנמנע לשער כי חוויית התנועה עצמה תסייע לאותו אדם כאוב להתמודד עם אי אילו מכשולים פסיכולוגיים שפיתח עם הזמן ואולי מעכבים את חזרתו לתנועה.

בנוסף כאשר יהיה אפשרי הדבר והמטופל מוכן פיזית ונפשית, ייתן האוסטאופת עדיפות עליונה לשימוש בתרגילי תנועה אקטיבית כנגד התנגדות, על מנת להפעיל את שרירי המטופל "בתנאי מעבדה", ולבנות לאט לאט את כוחם ואת אספקת הדם אליהם ומהם.

עבודה מסוג זה מניחה את התשתית הפיזיולוגית-פסיכולוגית לחזרת המטופל לפעילות גופנית, אשר לה אולי הפוטנציאל הגדול ביותר להשפעה על בנייה מיטבית של רקמות בריאות, מוזנות היטב ונטולות כאב לאורך שנים.

אוסטואופתיה – רפואה משלימה

אוסטאופתיה מתמקדת בהיכרות עמוקה עם מפת כלי הדם הסבוכה של גופנו וקרבתה האנטומית אל מפרקים שונים וזה ייחודה. כך האוסטאופת יכול להבין אילו מפרקים יש להניע על מנת להשיג פינוי מיטבי של הרקמות הפגועות.
לדוגמא:

הוורידים הגדולים המנקזים את הברך חוצים בדרכם אל הלב את מפרקי הירך, האגן, עמוד השדרה המותני וכלוב הצלעות, ולכן בראי האוסטאופת יכלול טיפול בברך הפצועה הנעה של כל המפרקים הללו.     

לימודי אוסטאופתיה

לימודי אוסטאופתיה נפרשים על פני כחמש שנים וכוללים לימוד מעמיק של אנטומיה, פיזיולוגיה ופתולוגיה של גוף האדם, לצד שעות רבות של פרקטיקה קלינית. הודות לידע הרב שרכש יכול האוסטאופת לגלות אחריות כלפי מטופליו ולשמור עליהם, על ידי זיהוי "דגלים אדומים" (באמצעות בדיקות האורתופדיות והרפואיות המקובלות) לפני תחילת הטיפול ולהפנות לבירור רפואי במידת הצורך.   

מקורות:

1.Hargens, A. R., Akeson W. H. (1986). Stress effects on tissue nutrition and viability. In: Hargens A. R. (ed.) Tissue nutrition and viability. Springer-Verlag, New York.

2.Buckwalter J. A., Grodzinsky A. J. (1999). Loading of healing bone, fibrous tissue, and muscle: implications for orthopaedic practice. Journal of the American Academy of Orthopedic Surgeons, 7(5): 291-299.

3.Eckstein F., Faber S., Muhlbauer R., et al. (2002). Functional adaptation of human joints to mechanical stimuli. Osteoarthritis and Cartilage 10 (1):44-50.

4.Schild C., Trueb B. (2002). Mechanical stress is required for high-level expression of connective tissue growth factor. Experimental Cell Research 274 (1): 83-91.

5.Noel G., Verbruggen L. A., Barbaix E., et al. (2000). Adding compression to mobilization in a rehabilitation program after knee surgery. A preliminary clinical observational study. Manual Therapy 5(2):102-107.

6.Akeson W. H., Amiel D., Woo S. L-Y. (1987). Physiology and therapeutic value of passive motion. In: Helminen H. J., Kivaranka I., Tammi M. (eds), Joint loading: biology and health of articular structures. John Wright, Bristol, 375-394.

7.Viidik A. (1970). Functional properties of collagenous tissue. Review of Connective Tissue Research 6: 144-149.

8.Grinnell F. (2000). Fibroblast-collagen-matrix contraction: growth-factor signaling and mechanical loading. Trends in Cell Biology 10(9): 362-365.